סוגיות בנושא חסיון התיק הרפואי - יתרונות וחסרונות
08/02/2008 (נכתב לקראת מפגש לציון ראש השנה הסיני עם דוקטור לו)
ברכות לכולם
אני רוצה להודות לכם על ההשתתפות במסיבת ראש השנה לדוקטור לו. מאז יום רביעי דוקטור לו לא מפסיק לדבר ולהתרגש מהאירוע ומהמשתתפים בו. אין ספק כי האירוע העניק לו כח רב להמשיך בדרכו. וכשהוא מועצם כך גם אנחנו.
וכמה מילים על המחשבות שהאירוע העלה בי:
בילדותנו, כשהיינו חולים, אמא או אבא היו נושאים אותנו על הידיים, קרוב אל גופם, ומביאים אותנו אל הרופא לעזרה. דאגתם לנו, הביטחון שלהם בדרך, האמון שלהם ברופא, כל אלה יצרו בנו חוויה עמוקה שזלגה עמוק לתוכינו. החוויה יצרה אמונה. אמונה שאנו מוגנים, שיש מי שדואג לנו, עוזר ומציל. אם וכאשר נחלה שוב, יהיה מי שיוכל להושיע.
אמונה זו הצטרפה למערך סבוך ורב של אמונות בסיס העוסקות באני הפנימי שלנו ובעולם הסובב אותנו והמושתתות, בין השאר, גם על חוויות ילדות. יותר מאוחר בבגרותנו, הן אלה שדוחפות אותנו לפעול ולהחליט החלטות בדרך שבה אנו פועלים בעולם, הן אלה ההופכות אותנו למי שהננו. חלק מאמונות אלה זמינות לנו בחלק המודע של אישיותנו, אך לרובן איננו מודעים כלל.
כל זמן שבריאותנו הפיסית והמנטאלית תקינה, אין לנו שום סיבה לבחון אמונות בסיסיות אלה ואכן רובנו אינם עושים זאת. אך מה קורה כשהדברים משתבשים? מה קורה כשאנחנו נופלים למשכב ולרפואה המערבית אין מה להציע לנו? או גרוע מכך – מה קורה כשההתערבות הרפואית גורמת לנו אפילו נזק? או אז בא משבר אמון קשה ובעקבותיו אכזבה וכעס. כעס על הבגידה באמון, כעס על ערעור מערך האמונות הפנימי. רגשות קשים אלה הם אלה ששולחים אותנו בדרך כלל למצוא דרך חליפית.
לא את כולנו. לא כולנו מסוגלים לעבור שינוי תודעתי עמוק כל כך. חלק גדול מאיתנו מעדיף לוותר על איכות חיים או לעיתים אפילו על החיים עצמם, לפני שנהיה מוכנים לזעזע או לוותר על אמונות הבסיס שלנו או לחפש להן תחליף.
לקוחותיו של דוקטור לו מגיעים אליו עם מגוון עצום של בעיות בריאותיות ועם מגוון עצום של רקעים חברתיים, סוציאליים, אמונות וכ"ו. אך למרות השוני יש בנו מן המשותף. כולנו נמנים על סוג האנשים הלוחמניים, הלא מוותרים, על אלה שלא פוחדים לבדוק אמונות פנימיות, לוותר עליהן או להמירן כדי לחיות יותר טוב או כדי לחיות בכלל.
נשאלת השאלה איך אנחנו עושים זאת? מה בתוכנו מאפשר את השינוי?
התשובה היא פשוטה. אנו עושים זאת - כל אחד בדרכו, על פי מבנה אישיותו. מה שבטוח הוא כי לאיש מאיתנו המשימה אינה קלה.
כאן נכנס דוקטור לו לתמונה. לא רק במטפל מחונן אלא כמאפשר. הוא מאפשר לנו לעשות את המעבר הזה לדרך חשיבתו.
איך הוא עושה זאת?
על ידי כך שהוא מפגיש אותנו עם ההצלחה של מטופלים אחרים. שלא כמו במרפאות מערביות בהן יש חיסיון מוחלט על זהות המטופלים או בעיותיהם, דוקטור לו מאמין בשיתוף. הוא מאמין בכוח שמטופלים יכולים להעניק זה לזה. "שיתוף נותן תקווה", הוא אומר. "תקווה נותנת כוח". מה שמעודד המרת אמונות אצל מטופלים הוא המפגש עם הצלחה, של אחרים ושלנו. לכן יש חשיבות גדולה לשיתוף, לשיחות הבין-חדריות, לשיחות בחדר ההמתנה, באמצעות מכתבי התודה או באמצעות מפגשים מסוג זה שערכנו לפני כמה ימים.
כל כותבי מכתבי התודה, כל המשתתפים והמשתפים, הם בעצם שותפים אקטיביים בהחלמה, לא רק של עצמם, אבל גם בזו של המטופלים אחרים. הזנת המידע הזו שאותה הוא דורש בתוקף אינה, לעיתים, נוחה לרבים מאיתנו. לא לכך הורגלנו בביקורינו את רופאינו המערביים. אני מודעת לכך. לא פעם אני נדרשת לתווך בין דרשנותו לשיתוף של דוקטור לו לבין בקשת המטופלים לפרטיות או חשאיות. למרות הקושי אנו עושים זאת. גם פה יש וויתור והוויתור נותן כוח.
על כך אני רוצה להודות אישית לכל אחד ואחת מכם. השתתפתם, שיתפתם ובכך חיזקתם. את עצמכם קודם כל, את דוקטור לו ואת מטופליו האחרים אחר כך. הדברים החמים שנבעו מהלב, שנאמרו ונכתבו, המתנות החומריות והמתנות הרוחניות של האהבה והנתינה, הן מיוחדות לו ולנו כמטופליו. ועל כך שלוחה לכם התודה והברכה.
תודה מיוחדת על תרומתן של דליה לוי ורבקה קליינמן לקישוט החדר.
ברכת בריאות שלמה
תמי קלייטמן
מנהלת ”מרכז שן-צ‘י לרפואה שלמה“, מרפאת הבית הפרטית של דוקטור לו צ‘אן גואנג, ביהוד.
